הבלוג שלנו

זה קורה כמעט לכל מי שמנהל חשבון אינסטגרם. פותחים את האפליקציה בבוקר, מסתכלים על מספר העוקבים, והוא קטן יותר ממה שהיה אתמול. לפעמים זה עשרה אנשים, לפעמים זה כמה מאות,

יש משהו קצת אכזרי בטיקטוק. אתם יכולים לצלם סרטון מושקע, לערוך אותו שעה, לבחור מוזיקה מושלמת, ובסוף האצבע של הצופה מחליטה בתוך שנייה וחצי אם הוא נשאר או ממשיך הלאה.

יש דבר אחד שכמעט כל יוצר ביוטיוב מסתכל עליו בסוף היום, וזה מספר הצפיות. זה הגיוני, זה המספר הגדול, זה מה שכולם רואים. אבל מי שמנהל ערוץ כבר כמה חודשים

רוב האנשים שמנהלים עמוד עסקי בפייסבוק משקיעים את כל האנרגיה בפוסטים כתובים, בתמונות ולפעמים בסרטונים מוקלטים. הלייב, השידור החי, נשאר בצד כי הוא מרגיש מלחיץ. אין עריכה, אין גיבוי, ואם

יש פוסטים שאתם מעלים ומרגישים שהם נעלמו תוך שעה, ויש פוסטים שממשיכים להביא תגובות ושמירות יומיים אחרי שפרסמתם. ההבדל לא תמיד נמצא בתמונה עצמה. לא מעט פעמים ההבדל הוא פשוט

יש תחושה מתסכלת שכל מי שמנהל ערוץ טלגרם מכיר. אתם משקיעים בקידום, מביאים חמישים אנשים חדשים בשבוע טוב, ואחרי כמה ימים המספר חוזר בערך לאיפה שהיה. אף אחד לא כותב

רוב האנשים שמנהלים חשבון אינסטגרם משקיעים את כל האנרגיה בפיד. בוחרים תמונה, מתלבטים על הכיתוב, מחפשים את השעה הנכונה, ואז מעלים ומחכים. הסטוריז לעומת זאת נזרקים בדרך כלל בלי מחשבה,

יש משהו מתסכל בערוץ יוטיוב שלא זז. אתם משקיעים שעות בצילום, בעריכה, בבחירת מוזיקה, מעלים סרטון, ואז מסתכלים על המספרים אחרי שבוע ורואים 80 צפיות, שמונה מהן שלכם. הרבה יוצרים