אם תשאלו מנהלי חשבונות מה הכי חשוב באינסטגרם, רובם יגידו ריל טוב או פוסט מושקע. מעטים יזכירו את הסטוריז, וזו בדיוק הסיבה שהם כל כך מעניינים. הסטורי הוא המקום שבו העוקבים שלכם כבר נמצאים, הם לא צריכים לחפש אתכם, אתם פשוט מופיעים בשורה העליונה של המסך. אין שם קרב על תשומת לב של זרים, יש שם שיחה עם אנשים שכבר בחרו בכם פעם אחת. ובכל זאת, רוב החשבונות מזניחים את החלק הזה לגמרי, או מעלים בו רק צילומי מסך של פוסטים עם חץ שמצביע למטה.
אינסטגרם מודדת כל הזמן מי מגיב לתוכן שלכם, מי צופה עד הסוף ומי שולח הודעה. הפעולות האלה בסטורי נחשבות אות חזק במיוחד. כשמישהו עונה לסקר או כותב תשובה לשאלה שהצגתם, המערכת מבינה שיש ביניכם קשר אמיתי, ולכן היא תמשיך להראות לו את מה שתעלו גם בעתיד. במילים אחרות, הסטורי לא רק מבדר את מי שכבר עוקב, הוא שומר על החשבון שלכם רלוונטי בפיד. זו הסיבה שחשבונות שמעלים סטורי כמעט כל יום מרגישים יציבים גם בתקופות שבהן הם לא מפרסמים פוסטים בכלל. הצמיחה בפועל מגיעה מהפוסטים ומהרילס, אבל השמירה על מה שבניתם מגיעה מהסטוריז.
החסם הכי גדול של רוב האנשים הוא התחושה שאין להם תוכן מספיק מעניין לסטורי. זו בדיוק הנקודה שבה כדאי להוריד את הרף. סטורי טוב לא חייב להיות מצולם יפה, הוא צריך להיות אנושי. תמונה של שולחן העבודה בבוקר, משפט אחד על משהו שהצחיק אתכם, שאלה קטנה לעוקבים על משהו שאתם מתלבטים בו. כל אלה עובדים הרבה יותר טוב מגרפיקה מושלמת שנראית כמו פרסומת. אנשים נכנסים לסטורי בדיוק בשביל התחושה של הצצה מאחורי הקלעים, ואם הם מקבלים שם עוד מודעה, הם ימשיכו הלאה תוך שנייה.
שיטה נוחה היא לחשוב על שלושה סוגי סטורי שחוזרים על עצמם. אחד שמראה תהליך, אחד שמזמין תגובה, ואחד שמפנה למשהו קונקרטי כמו פוסט חדש או מוצר. אם תשמרו על התמהיל הזה לא תצטרכו להמציא רעיון מאפס בכל בוקר.
הסטיקרים של אינסטגרם לא נמצאים שם רק לקישוט. סקר עם שתי אפשרויות הוא הדרך הכי מהירה לגרום למישהו ללחוץ, כי הוא לא דורש מאמץ. תיבת שאלות פותחת שיחות בהודעות פרטיות, וזה בדיוק סוג האינטראקציה שמחזק את החשבון. סליידר עם אימוג׳י עובד מצוין כשרוצים תגובה רגשית מהירה. אפילו סטיקר של קישור, שפעם היה שמור רק לחשבונות גדולים, זמין היום כמעט לכולם ומאפשר להוביל אנשים לאתר או לעמוד מוצר.
הטיפ המעשי הוא לא להעמיס. סטיקר אחד לכל סטורי מספיק. כשיש שלושה אלמנטים על אותו מסך העין לא יודעת לאן ללכת, והתוצאה היא שאף אחד לא נלחץ.
הטעות הנפוצה ביותר היא רצף ארוך מדי. חמישה עשר סטוריז ברצף גורמים לרוב הצופים ללחוץ מהר קדימה, ושיעור הצפייה שלכם צונח. עדיף רצף קצר וממוקד, ואם יש הרבה מה לספר אפשר לפזר אותו על פני היום. טעות שנייה היא טקסט צפוף מדי, במיוחד כשהוא נמצא בקצה המסך ומוסתר על ידי הממשק. טעות שלישית היא לשכוח שרוב האנשים צופים בלי סאונד, ולכן כדאי להוסיף כתוביות או טקסט קצר גם בסרטונים שבהם אתם מדברים.
ויש עוד משהו שקל לפספס. אם אתם מפרסמים סטורי רק כשיש לכם מה למכור, העוקבים לומדים את התבנית מהר מאוד ומפסיקים לצפות. הסטורי צריך להיות נוכחות קבועה, לא צלצול מכירות.
סטוריז הם שכבת השימור, לא שכבת הגיוס. הם עושים עבודה מצוינת עם מי שכבר מכיר אתכם, אבל הם לא יביאו לכם קהל חדש בכוחות עצמם. לכן כדאי לראות אותם כחלק אחד מתוך מהלך רחב יותר. פוסטים ורילס מביאים אנשים חדשים, פרופיל ברור משכנע אותם ללחוץ על עקוב, והסטוריז שומרים עליהם פעילים לאורך זמן. מי שרוצה לתת לחשבון דחיפה ראשונית כדי שהתוכן לא ידבר אל קיר ריק, יכול לשלב עוקבים לאינסטגרם או לייקים לפוסטים כנקודת פתיחה, ולהמשיך משם עם עבודה אורגנית קבועה. אפשר גם לראות את כל האפשרויות בעמוד קידום באינסטגרם ולבחור מה מתאים לשלב שבו אתם נמצאים.
בסופו של דבר, הסטוריז הם ההרגל הכי זול והכי משתלם שאפשר לאמץ באינסטגרם. הם לא דורשים תקציב, לא דורשים ציוד, ולוקחים כמה דקות ביום. תנו לזה חודש של עקביות ותראו את ההבדל קודם כל בהודעות שאתם מקבלים, ורק אחר כך במספרים.
